ספר חגי / מאירה נורדן

א.     הנביא זמנו ועיקרי נבואתו

חגי הנביא פעל בתקופת בית שני.

בספר חגי ארבע נבואות אשר נאמרו בשנה השניה לדרייוש (520 לפנה"ס). 18 שנה לאחר הצהרת כורש ושיבת היהודים לירושלים ויהודה.

בניית המקדש הופסקה ע"י השלטון הפרסי , בגלל התנכלותם של עמי הסביבה לשבי ציון, כפי שמתואר בספר עזרא פרק ד' פס' 4-5,24.

חגי מוכיח את היהודים השבים מן הגולה ואינם ממהרים לבנות את בית המקדש . כמו כן מעודד הבניא את הבונים הרואים את בנין המקדש השני עלוב לעומת המקדש הראשון.

חגי תולה את כישלונם  הכלכלי של השבים בכך שאינםבונים את המקדש. חגי מזכיר לעם כי רק עם בנייתו של המקדש תחודש הברית של ה' עם עמו.

 

ב.     פרק ב'- עיקרי הדברים

פרק ב' כולל שלוש נבואות:

  1. פס' 1-9- כבודו של הבית האחרון יהיה גדול מכבודו של הבית הראשון

 הנבואה נשאת בחודש תשרי (הוא החודש השביעי), ב-21 לחודש, כלומר ביום האחרון של חג הסוכות. הנבואה נשאת במקדש והוא היה כנראה מלא מפה לפה בגלל חג הסוכות.

הנביא מספר לזקני העם כי  כל הנשאר מן הגלות וראה את בית המקדש הראשון בתפארתו, לגביהם בית המקדש הנבנה עכשיו הוא כאין וכאפס  "הלוא הוא כאין בעיניכם" (פס' 3 ).זקני העם אשר זוכרים את הבית הראשון אשר בנה שלמה, נעצבים כאשר הם רואים את המקדש השני העלוב וחסר הפאר.

הנביא חוזר שלוש פעמים על המילה "חזק"- על מנת לעודד את העם- לעשות ולא להרפות. כשם שהברית בין ה' לעם היא נצחית, האל מבטיח לקיים את הברית גם להבא "את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים אל תיראו".

בפסוקים 6-9 הנביא מנבא נבואה קוסמית- עולמית- של אחרית הימים (אסכטולוגית)- שתפקידה לעודד את הבונים. המקדש יהפך בעתיד למפואר מאד, כי האל ידאג להביא את כל אוצרות  הזהב של עמים אחרים לתוככי  בית המקדש. אלוהים ירעיש את השמים טאת הארץ ואת הים והיבשה. הוא ירעיש את כל הגויים , יקח מהם את אוצרותיהם ויביא את האוצרות לבית המקדש. ולבסוף- "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון ... ובמקום הזה אתן שלום...." (פס' 9 ).

 

  1.  פס' 10-19- הקשר בין קדושת העם והקרבת קורבנות

הפסוקים עוסקים בבעיה דתית פולחנית שהתעוררה לפני בניית ההיכל.

קדושת הכוהנים, ששהו זמן ממושך בגלות פחתה. בגלות לא שמרו הכהנים על דיני כהנים- איסור נשיאת נשים נכריות ועל חוקי טהרה- לכן לא היו די טהורים לשרת בבית המקדש.

כדי לעודד את הכהנים להטהר- הנביא שואל את העם שתי שאלות:

1.      שאלה הקשורה לקדושה- " הו ישא איש בשר קודש בכנף בגדו, ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד .... היקדש?"- כלומר: אם אדם נושא בבגדו בשר טהור, הראוי לעלות על המזבח- והוא נוגע במאכלים אחרים- האם גם מאכלים אלה הופכים קדושים- ותשובתו- לא! קדושה אינה עוברת.

2.      שאלה הקשורה לטומאה- "אם יגע טמא נפש בכל אלה- היטמע?"

כלומר- אם נוגע בכח המזונות האלה אדם טמא נפש- האם יטמא- ותשובת הכהנים- יטמא- כלומר- טומאה כן עוברת.

לאור עובדות אלה מגיע הנביא למסקנה- "כן העם הזה .....טמא הוא" (פס' 14).

הנביא מזהיר את הכהנים ואת העם כי יזדרזו לטהר את עצמם , משום שהמחיר לאי ההטהרות של הכהנים וההיכל יהיה גדול. המחיר יהיה מחיר כלכלי- "מהיותם בא אל ערימת עשרים והייתה עשרה, בא אל היקב לחשוף חמישים פורה והייתה עשרים"-וכן יכה אלוהים בברד בשידפון ובירקון את היבולים. ואם יקיימו את כל הנדרש- אלוהים יברך אותם.

 

  1. פס' 20-23- מלכות הגויים תיחלש וה' ימליך את זרובבל

הנבואה הפותחת בפס' 20 נאמרה לזרובבל פחת יהודה  "בעשרים וארבעה לחודש" (פס' 20).

הנבואה נאמרה על רקע חולשתה של ממלכת יהודה בתקופת שיבת ציון , שהיתה מוקפת בממלכות אדירות כמו- פרס ומצריים.

הנביא מעודד את העם כי למרות חולשתה של יהודה, הבטחת אלוהים לדוד שיהיה מלך נצחי על ישראל , תעבור דרך זרובבל הלאה.

לעם יש תקווה לתקומה מדינית בארצו.

בפסוק 21 נאמר כי ה' ירעיש את עלמו וישנה את סידרי הטבע. הממלכה הפרסית, הנקראת "כסא מלכות,- ה' ירעיש אותה , והתוצאה- היא תושמד " והפכתי מרכבה ורוכביה , וירדו סוסים ורוכביהם, איש בחרב אחיו" (פס' 22).

במלחמת האחרית- ממלכות חזקות יפלו וירדו מן הבמה ההיסורית, ואז יקח ה' את זרובבל , שהוא נצר לבית דוד, וישימו כחותם, היינו מניג נצחי , כשם שחותמו של האדם היא זהותו הנצחית, והסיבה-,כי בך בחרתי". כאן מובע שוב רעיון הבחירה של בית דוד לשלטון על ישראל.