יצחק דנציגר, "מלך הרועים", 1964-1966 ,  פליז:

דנציגר ביקר בסטודיו של ברנקוזי כשנסע לפריז והושפע ממנו מאד. מקור ההשראה ליצירה היא היצירה של ברנקוזי: "מלך המלכים", שמבטאת פולחן אלילי אוניברסלי. העמוד של ברנקוזי היה אמור להיות במקדש ברנקוזי והיה מבוסס על צורות מופשטות פולחנים קדמוניים ואגדות עם.

העמוד של דנציגר תוכנן כעמוד אוהל לחגיגות הגז בעמק, שהתקיימו ליד מערת גדעון במעיין חרוד. צורתו כטוטם שבראשו קרני איל. המבנה הפיסולי צריך היה לשמש אתר שיפתח את הפולקלור ואת המיתולוגיה של האזור.

עשרים שנה מאוחר יותר חזר דנציגר לרעיון זה בפסל שהיה צריך לשמש מוקד ותורן עבור  גן הפסלים של מוזיאון ישראל בי-ם.

יש קשר בין העיר ירושלים לפסל במשמעויות שלו. השם "מלך הרועים" מרמז על דוד המלך שהיה קודם רועה צאן ואח"כ מלך בירושלים. ה"קרניים" הן הכלי המוסיקלי- חליל הרועים. מקרני האיל עושים שופר בו תוקעים לעבר שערי השמים לגאולה ולביאת המשיח. דסקית הראש פונה מזרחה לעבר השמש ממנה תבוא הגאולה לירושלים. הפסל בנוי מצורות מופשטות.

החומר הפעם מודרני, ולא חומר מקומי. החומר: פליז, בצבע זהב, חלק נוצץ, עוזר בהעברת המסרים הרוחניים.

הפסל לא בוצע ונותר כדגם בלבד.

כתבו: תמר כרמי ועינת רבינא