אברהם מלניקוב, 1892 –1960

נולד ברוסיה והגיע לארץ ב-1918, כמתנדב לגדוד העברי. למד פיסול בשיקגו.

ב - 1926 עבר לגור במטולה, ופיסל את "האריה השואג". באותה עת, היה הפסל היחידי בארץ לצד ציירים רבים. בגמר עשית האנדרטה לא מצא עבודה, עזב את הארץ ללונדון, והמשיך לפסל. בזמן ההפצצות על לונדון, במלחמת העולם ה II , נפלה פצצה על הסטודיו שלו ורוב פסליו נהרסו.

 

אברהם מלניקוב, "האריה השואג", מצבת טרומפלדור  בתל חי, 1924 , אבן שחם:

אנדרטה ליוסף טרומפלדור ולחבריו, שנפלו בתל-חי בי"א באדר תרפ"א (1920). טרומפלדור שהיה לוחם עז נפש, עסקן ציוני והרוח  החיה בתל-חי, נהרג ואתו שמונה מחבריו. המוות בתל-חי, גבורתם של המגינים שהיו בחצר, נהפכו לסמל ומיתוס של עמידה, הגנה, והקרבה למען המולדת. האנדרטה ניצבת בבית הקברות של תל חי, גדולה ובולטת מהקברים שסביבה. המקום נהפך לאתר טכסים  ב י"א באדר.

הפסל הוא ביטוי סימבולי מוצלח, של "גור אריה יהודה",  סמל תנכ"י  ויהודי של גבורה.

הפסל  מודרני אך הסגנון שלו כמו ארכאי, מלניקוב החליט לעשות פסל פיגורטיבי, בהשראת הפיסול  המסופוטמי, מתבליטי הארמון באשור, (המאה ה- 6 לפנה"ס). תנוחתו של האריה, הראש המורם, הפה הפעור בשאגת כאב, בסגנון ארכאי סכימטי עיצוב תלתלי הרעמה, ומיעוט בפרטים נאטורליסטים.  הפסל  הפך ל"אייקון" של התרבות עברית – מזרחית המתחדשת. הפסל זונח את המורשת המערבית הקלאסית אשר נתפסה כמיושנת כבורגנית, האלטרנטיבה היא המזרח. הסגנון מבטא את הראשוניות של החיים בארץ.

הפסל נעשה מאבן שחם, שנחצבה בגליל העליון, בכך נראה הקשר לאדמה, חזרה לטריטוריה, למקום. החציבה ועיבוד האבן הקשה, מבטאים אף הם שליחות ועבודת כפיים שורשית בארץ ישראל.

האמן הציב את הפסל על כן גבוה עליו מופיעים שמות הנופלים. פניו של הפסל פונות מזרחה, מסמל את היותנו עם מזרחי. הראש המורם מעלה בשאגה, והדימוי של כאב הפך למוטיב  ההנצחה. הכנענים אימצו פסל זה, למרות שלא את מלניקוב כמורה. זה המונומנט הפיסולי הראשון בארץ. וזו ראשיתה של תקופה שבה  החלו להקים אנדרטאות להנצחה בארץ.